סבא-אבא-בן /דליה נקר
(אוגוסט 2006)

לשלמה מלאו השנה 75, גבר במלוא אונו, נוהג במכונית חדישה. 3 פעמים בשבוע הולך על שפת הים, פעמיים נוספות שוחה בבריכה ופעמיים בשיעור יוגה. שלמה מבקר גם בהצגות ויוצא לטיולים עם מועדון הגמלאים השכונתי. כל יום חמישי מבלה במסיבת הריקודים הסלוניים במועדון ונהנה לרקוד עם חברותיו מזה שנים.

לפני 15 שנים התאלמן, הוא גר בדירה בת 3 חדרים בקומה ראשונה, מרווחת ונעימה. באותו הבנין, בקומה השביעית מתגורר גם בנו ראובן עם אשתו חנה, שניהם בני 53 ולהם 3 ילדים: רן הבכור בן 30, רווק המתגורר בשכר-דירה ומאמן כושר במקצועו. דלית, מורה, נשואה עם 3 ילדים ורפי הצעיר , מוזיקאי המתגורר ולומד בארה"ב ונמצא כיום בחופשה אצל הוריו.

שלמה מהווה "הכותל" של כל המשפחה. הנכדים רואים בו אוזן קשבת ומורה רוחני, הבן, לדבריו, מאופק אך "מקשיב לו" והכלה מתייעצת ומשתפת אותו בכל דבר.

בצעירותו, עם הפיכתו לסב, היו מעורבים שלמה ואשתו המנוחה, בכל תהליך הגידול של הנכדים ואף סייעו להם מבחינה כספית. מאז ומתמיד הם התגוררו בקרבת מקום והעמידו עצמם לרשות הילדים.

את שלמה היכרתי לאחר שנפרד מבת זוג איתה בילה 5 שנים וחיפש את הדרך חזרה לחיים מלאים ומאושרים. באחת ממפגשים שלנו, שלמה נראה מודאג מאד. הוא תיאר מערכת יחסים קשה מאד בין בנו לנכדו.

רפי, הצעיר, טופל מגיל הנעורים ע"י פסיכולוג על רקע הערכה עצמית נמוכה וחוסר בטחון בהם מאשים שלמה את בנו. רפי, בחר לשתף את סבו בכעסיו על האב וביקש להתגורר אצלו בחופשה כיון שחשש להסלים את המצב. רפי תיאר באזני סבו את התקשורת הלקויה בינו לבין אביו הוא טען כי לאב אין סבלנות אליו והוא מבטל את דבריו בכל פעם. רפי מתקשה להתגורר בבית הוריו ומבין כי מרחק ביניהם יכול לשמור על מצב רגוע.

שלמה, מתקשה לעמוד מנגד ולא להתערב. הוא מבין כי הוא חובש שני כובעים בעת ובעונה אחת – כובע האב וכובע הסב. עליו לבחור את הכובע הנכון יותר עבורו. כובע שיאפשר לו להיות אבא וסבא ניאטרלי מבלי לקחת חלק במערכת היחסים ביניהם. הוא חס על נכדו, הוא יודע כי מאז ומתמיד היחסים היו עכורים והם גרמו לעזיבתו של רפי את הארץ, יחד עם זאת, שלמה אינו מעונין כי הנכד יגור עימו.

שיחת האימון -
"האם" הוא שאל אותי "אני יכול להתערב ולשוחח על כך עם בני?" כששאלתי אותו מה הוא היה רוצה שיקרה ובאיזה מצב היה לו נוח יותר להיות בו, ענה : "אני רוצה שהיחסים ביניהם יהיו טובים.". עבורו, יחסים טובים פירושם שרפי יוכל לשוחח בחופשיות עם אביו ולומר לו מה הוא חש כלפיו וכן שהאב יוכל לשנות התנהגותו כלפי הבן-נכדו. "ומה יקרה אז?" שאלתי. שלמה ענה כי אז, יוכל לחוש בנוח לשוחח עם הנכד על כל נושא ביודעו שהוא משוחח על כך גם עם האב והוא יהיה פטור מלשמוע על הצרות ביניהם. כמובן שיוכל גם לחוש בנוח לסרב לבקשת הנכד לגור עימו.
"כלום" הוא ענה לשאלתי לגבי מה הוא יכול לעשות בנדון "המצב נמשך כבר 15 שנים, מאז שהוא היה ילד, האמא, אשת קריירה שהייתה עסוקה ומחוץ לבית, השאירה את הטיפול בילדים בידי האב והעירה לו בכל פעם שמשהו לא מצא חן בעיניה. אני מאמין שראובן (הבן) הוציא את כל תסכוליו על הילדים. מאז הם ביחסים כאלה"
"ומה לדעתך אתה יכול לעשות בנדון היום" חזרתי ושאלתי. "האם אתה יכול לתקן את היחסים ביניהם?"
"לא" הוא ענה" אני לא יכול לתקן אבל אני גם לא רוצה לשמוע מה קורה ביניהם". "ואיך תרגיש" המשכתי "אם לא תשמע ולא תדע מה הולך ביניהם? מי תהיה? " . "אווהוו" הוא ענה כשחיוך על פניו," ארגיש הרבה יותר טוב, אהיה מאושר יותר, אני לא רוצה ולא צריך לדעת את הכל . אני רוצה להיות ביחסים טובים עם שניהם". כשבחנתי איתו מה עליו לעשות כדי להרגיש טוב יותר ולהישאר ביחסים טובים עם שניהם, ענה: "אני לא צריך לאפשר את התלונות של הנכד על הבן שלי. לדעתי, הם צריכים להסתדר לבד. אני לא יכול לעזור להם היום."

שלמה, הבין כי התערבות שלו עלולה לגרום לשבר ביחסים עם הנכד ועם הבן כאחד. הוא הבין כי עליו להעביר מסר ברור לנכד כי מלבד לשמוע הוא אינו יכול לעשות דבר ועליו לפנות אל אביו ולשוחח איתו על הכעסים הללו. הוא יציע לנכד לערב את הפסיכולוג שלו ויעלה את האפשרות שראובן יגיע איתו למפגש משותף." לאחר מכן" , הוא אמר "אבקש מהנכד שלי לא לערב אותי בעניין".
"אתה מרגיש נוח ושלם עם ההחלטה שלך?" שאלתי בסיום השיחה. "בודאי" הוא ענה "כעת, הדרך יותר ברורה ונוחה לי".

שלמה הודה לי על השיחה וטען כי רווח לו. הוא הבטיח כי ישוחח עם הנכד על הדברים ובפתח הדלת, לפני שיצא, עוד שאל "האם לשוחח על כך גם עם בני?" עניתי לו כי לאחר שבחר לשוחח עם הנכד,והבין את המשמעות של השיחה וכן את השפעתה על הרגשתו, הוא חופשי לבחור לשוחח באופן דומה גם עם הבן.

בפגישה שהתקיימה שבוע אחר כך, הופיע שלמה כשפניו קורנות. הוא סיפר כי שוחח קודם עם בנו וביקש ממנו להיות סובלני יותר כלפי הנכד. הוא אמר לבנו כי אינו רוצה להיות מעורב ביחסים שלהם ומציע לו להיפגש עם רפי ולשוחח על כך אצל הפסיכולוג. אחר-כך, פנה לשוחח גם עם הנכד והבהיר גם לו כי אינו מתכוון להתערב בעניינים שבינו לבין אביו וביקש ממנו להזמין את אביו לפגישה עם הפסיכולוג. רפי נענה בחיוב והפגישה כבר התקיימה. שלמה לא שותף בתוצאות השיחה אך נאמר לו כי תהיה לה המשך.

שלמה, שבתחילה חש כי היחסים בין בנו ונכדו מהווים עבורו משא כבד מדי, הבהיר לעצמו, בשיחתנו במסגרת האימון, מה הוא באמת רוצה, איך הוא יפעל כדי להשיג את מבוקשו ואיזה אדם יהיה לאחר ההישג.

מערכות היחסים בסביבתנו משפיעה על איכות חיינו, בכל גיל. היכולת שלנו להשפיע על מערכת היחסים היא עצומה. עלינו רק לרצות בכך, לבדוק את האפשרויות העומדות לרשותנו ולפעול.

דליה נקר

מוזמנים להגיב