אימון לפרישה מעבודה – הפרח בגני  /דליה נקר
(מרץ 2006)

לפני  18 שנים פניתי לחברתי אורנה שעסקה באסטרולוגיה, לאחר תהליך של שאלת שאלות ומציאת הנקודות הרלוונטיות על המפה האסטרולוגית שלי, היא כתבה עלי מגילה שלמה בת 5 עמודים.

הסכמתי באדישות לרוב הדברים שנאמרו עלי אולם משפט אחד צד את עיני, טבע את חותמו בי ו'חרץ' את גורלי – "הדרכה וייעוץ הם התחומים הטובים ביותר שלך.".

הרמתי גבה, הייתי אז בתחילת דרכי המקצועית, בתקופה סוערת בחיי והנה המשפט הבודד הזה ניטע בי בעוצמה, החל להנביט בי שורשיו, ליווה אותי לאורך דרכי המקצועית ועתיד היה לא להניח לי לעולם, עד היום.

הגבעול הדק שצמח ממנו הפך לשתיל רב עוצמה ופרח בעל צבעים עזים. רק לאחרונה הבנתי מה הם היחסים שלי עם אותו שתיל וכיצד הוא נשזר בחיי והשפיע על הבחירות שבחרתי לאורך כל הדרך.

חשבון בנק מלא מול נפש ריקה

בעשרים השנים האחרונות, עבדתי כעובדת סוציאלית בתחום הזיקנה והפרישה וב - 8 השנים האחרונות  בתפקידי ניהול, הדרכה ופיתוח תכניות לאוכלוסיה המבוגרת בקהילה. לפני כשלוש שנים, משהחלו הארגונים "להתייעל" ופיתו את העובדים הצעירים בני ה-+50 בהצעות פרישה מיוחדות ואטרקטיביות , פגשתי בכמה מאותם פורשים  צעירים שמילאו את חשבון הבנק שלהם בכספי הפנסיה, אך הם עצמם נותרו ריקים מתוכן ומבוהלים. הם חוו חוויה מסעירה שטלטלה אותם וגרמה לחלק מהם לירידה בתפקודים השגרתיים שלהם. הם חוו מצבי בלבול  וחשו כאילו אינם שווים או קיימים עוד.

חלקם פנו לחפש עבודה אך נתקלו בסירוב בעיקר עקב גילם (למרות  , אולי גם בגלל, תפקידים בכירים בהם עסקו), חלקם טלטלו יחד עימם גם את בני משפחתם וגררו אותם למחוזות שליליים. הם חשו כאילו הם פרשו מהחיים ולא רק מעבודה. היו גם אלו אשר מצאו תחביבים שענינו אותם, ומילאו את זמנם ואף את ייעודם בהתנדבות  בארגונים שונים.

בלבול רב תחומי

בתקופת הפרישה, יהא זה בגיל 50 , 65 או 70 , מתרחש לעיתים בלבול. באין מקום עבודה, אין יותר לכאורה מקום להשתייך אליו, הצמח נעקר מאדמתו ומועבר לסביבה חדשה. כעת עליו להסתגל ולפרוח מחדש.

בעת הזאת, אפשרויות נפתחות מחד אולם נורמות ודעות מקבעות וחוסמות מאידך. המחויבויות השונות מופחתות אולם אנו חשים בעוצמה מוגברת במחויבויות שיש לנו כלפי סביבתנו ומתקשים לאזן ביניהן. האמצעים הכלכליים מעוררים סימני שאלה וחששות - הם משמשים לחסכון ולהוצאות כאחד . מתרחש מאבק פנימי על מידת השימוש בכסף  ועד כמה יש לשמור לשנים קשות. 

הבלבול מחלחל גם לזהות – מי אני ? עובד בדימוס , פנסיונר, מובטל או מחפש קריירה חדשה? סב/ת/א,  בן/בת זוג, הורה, בן/בת של הורים מבוגרים, צעיר/ה או זקן/ה? איש  בילויים, פעילויות וטיולים, פעיל או יושב בית פאסיבי המחכה לנקישת הדלת של הגורל?

כאדם וכעובדת סוציאלית, חשתי את עוצמת הכאב  אותו חוו ותחושת חוסר היכולת שלהם כמעט ודבקה גם בי. מתוך התסכול והכאב ומתוך רצון לפתוח אפשרות לשיחה, הקמתי לפני שנתיים פורום "פרישה מעבודה" ב -  ynet   ובסיוע הגולשים ששיתפו וחלקו את רחשי ליבם, הרחבתי את ידיעותי והשקפותי על עולם הפורשים.

במהלך לימודי להיות מאמנת החלטתי לפתח את תחום האימון לפרישה מעבודה ובניתי ערכת אימון לפורשים המעוניינים לגלות מהו השתיל הצומח בקרבם.

 איך זה משתלב באימון?

• במישור האישי - חקירה, יצירה והרחבה של אפשרויות חדשות: זיהוי ה'אני' הפועל ומשתמש במתאמן (השתיל שניטע בילדות ), מיצוי הכשרים והמיומנויות הטמונות בו  לקביעת מטרות החיים ותכנית פעולה, יצירת סדר יום ברור ומאורגן למען צמיחה מחודשת  במעבר לגמלאות.
• במישור המשפחתי  - בירור וזיהוי התפקידים השונים במשפחה ומידת המחויבות הנדרשת. תוך שימוש ב"אמצעי השקייה" המתאימים לסביבה הביולוגית.
• במישור החברתי  -– הרחבת מעגל החברים: יצירת קשרים חדשים ופרידה מאחרים ואף חידוש קשרים מן העבר עם אלו שצמחו ביחד באותה הגינה.
• במישור הכלכלי  -– בדיקת האפשרויות להכנסות נוספות או להוצאות נבונות תוך התחשבות בשאיפות בלתי ממומשות ובכמיהה למיצוי כל האפשרויות שיביאו ללבלוב ופריחה מחודשים.

אימון, אם כן,  יכול לסייע לפורש המצוי בתקופה בה דלתות נסגרות, אנשים נפרדים ,דברים מסתיימים, וללמדו כיצד להפוך את כל החוויות הללו להתחלות חדשות, בנייה של קשרים ויצירת פתח לאפשרויות לבלוב וצמיחה מחודשות.

כשם שהשתיל זקוק לאדמה מדושנת, השקייה מסודרת ומתאימה, קרני שמש במינון נכון, גיזום וטיפוח באהבה, כך גם אימון מתקיים בסביבה תומכת, אוהבת, מתחזקת, מטפחת ומתגמלת.

בעצם בקשת האימון, ביקש המתאמן לגדל ולצמח את השתיל שקיים בו ולהופכו לצמח המאיר את סביבתו.

באהבה,

דליה נקר

מאמנת לפרישה ולצמיחה בגיל המבוגר

כי לכל גיל יש מהות ולמהות אין גיל