אירוע הפרישה הוא אירוע המשפיע על האדם עצמו ועל המערכת המשפחתית וזו הסובבת אותו.
הפרישה מעבודה, פוגשת אותנו באמצע החיים. תקופת זמן לא מוגדרת ממש אלא באופן הסובייקטיבי בלבד. את האחד היא פוגשת בגיל 58 , את השני בגיל 60 ואת האחר בגיל 67. היה מי שהגדיר את אמצע החיים בתקופה שבו אנחנו מתחילים להבין שיש לחיים האלו סוף.
את האירוע הזה אפשר לעבור דרך המשבר שהוא יוצר ולהישאר בו אך גם אפשר לעבור אותו דרך תחושת צמיחה והתפתחות.
אירוע הפרישה מתרחש בתקופה שבה מתרחשים הרבה מאד שינויים – פיסיים – הורמונאליים שגורמים לשינוי בתחושות, שינוי בחשק המיני, שינוי בראייה, בשמיעה, לחץ דם גבוה, כולסטרול וכו',
גם שינויים מנטליים פוקדים אותנו ואנו מתחילים לראות את העולם באופן אחר, אנו חשים עצמנו מתנהלים בו בדרך אחרת, וכן, אנו מתחילים לתהות על המשמעות שלנו בחיים הללו.
וכמובן יש שינויים דרמטיים נוספים בשל אירוע הפרישה:
שינוי של סדר היום –השגרה נעימה (פחות או יותר) שעטפה אותנו עד כה, איננה עוד וכעת אנחנו אדונים וגברות לזמן שלנו, לתכנים שלו, אנחנו לכאורה חופש אך מסוג אחר, מהסוג שסופו אינו נראה באופק.
שינוי הזהות האישית – עד כה הגדרנו עצמנו דרך התפקיד אותו מילאנו בעבודה וכעת הזהות הזו משתנה, עלינו להגדיר אותה מחדש, על בסיס אחר .
רמת הכנסה – ההכנסה מהפנסיה הינה נמוכה יותר בדרך כלל, בגלל ההטבות שנפסקות, הבונוסים על פרויקט זה או אחר , רכב, טלפון שקיבלנו וכו'.
המעמד החברתי – מקום העבודה מהווה מפגש יומיומי עם קבוצה נבחרת של אנשים המלווים אותנו שנים רבות וחוגגים איתנו אירועים משפחתיים שונים ברבות השנים והנה, כעת, אנחנו מחוץ למערכת, מחוץ למעגל החברים הפונים לכיוונים שונים. גם אם הקשר עימם נשמר – באופן טבעי זה איננו הקשר האינטנסיבי היומיומי כפי שהיה עד כה.
ההערכה העצמית משתנה אף היא – ההערכה המשמעותית שהתקבלה עד כה הגיעה מהממונים ומהעמיתים לעבודה, והנה כעת אין שום גורם מעריך משמעותי מלבד בת או בן הזוג ו/או הילדים והחברים הטובים שהערכתם אינה מייצגת למעשה את היכולות והמיומנויות של האדם כפי שהוצגו בעבודה.
הבריאות הגופנית משתנה אף היא כפי שצויין קודם
וכמובן – המערכת המשפחתי.
פרישה מעבודה הינה עניין מטלטל של כל בני המשפחה. זוהי תקופת מעבר שיכולה להיות סמן להתפתחות, גדילה וחיזוק הקשר הזוגי והמשפחתי, אך בהחלט יכולה גם להיות תקופה בה יש הרבה מאד קונפליקטים ועניינים לא פתורים הנוצרים בהווה אך גם אלו הנסחבים מן העבר.
לאחר שנים כל כך רבות בו לכל אחד מבני הזוג קיים המרחב הפרטי שלו, נוצר מרחב חדש בו הזוגיות עומדת למבחן כיון שהאיזון שנשמר עד כה, הופר.
רבים אינם מוכנים ופתוחים להעלות את הנושא, הוא אינו פשוט. הוא מעלה הרבה מאד שאלות ותהיות שלא היו מנת חלקו של הזוג בעבר.
עד כה החיים התגלגלו על מסלול ברור שנקבע מראש: גידול ילדים המהווה מטרה משותפת, מחויבים בפרנסת המשפחה , שעות רבות של שהייה מחוץ לבית בהן הקשרים המתקיימים הנם עם אנשים חיצוניים למערכת המשפחתית ועימם אין צורך להתמודד עם שגרת ה'אני', כלומר, להיות במחיצת זו או זה ולהכיר את כל מערכות ההתנהלות שלו לטוב ולרע. מסלול מאד ברור מזה כ 25 שנים בהם המחויבויות מאד ברורות.
עם הפרישה - אין פתחי מילוט. יש יותר שעות של בילוי משותף גם אם רק אחד מבני הזוג פורש. הבית מהווה תזכורת חיה לקיום בן או בת הזוג שלי ומערכת היחסים מעוררת מחדש גם אם רק אחד מבני הזוג שוהה בבית והשני במקום העבודה.
הפרישה ממחישה את הפער בין המינים. גברים ונשים מגיבים לפרישה אחרת. יש להם צרכים שונים. גברים חשים אובדן גדול יותר כשעוזבים את העבודה. התפקיד החברתי-משפחתי המסורתי - תפקיד המפרנס נלקח מהם והם מבטאים בקול יותר חששות לגבי עצמם מאשר נשים. אצל נשים פורשות מתקיימת מעין המשכיות לתפקידים המסורתיים שלהן והן עדיין ממשיכות לקיים את תפקיד האם והרעייה כבעבר . הגברים מתכנסים יותר הביתה, לעומת נשים המבקשות לצאת יותר לעצמאות ולמרחבים חדשים. בתקופה זו, רבים הופכים להיות סבא-סבתא ולעיתים ניתן להבחין בנשים הנשאבות לתפקיד הזה ואפילו ללא גבולות.
בנוסף, מתפתח קונפליקט של הצרכים השונים – כאשר הפורש רואה באירוע הפרישה הזדמנות נהדרת להגשים עצמו ולעשות דברים שלא עשה עד עתה, הוא עלול להיתקל בהתנגדות מהצד השני(בן-בת הזוג) החושש שצרכיו ייפגעו. לדוגמא, אדם המבקש לממש את תאוות הטיולים שלו לאחר הפרישה, או להפוך להיות יזם ואיש או אשת עסקים שהמשמעות הינה התמודדות חדשה ואינה מוכרת הכרוכה אף בהוצאות כספיות יש סיכוי לחששות וערעור של המערכת שכבר הטלטלה עם הפרישה.
התפקידים במשפחה עשויים להשתנות בתקופה זו, אך יש הודיע לצד השני על התפקיד החדש שאדם החליט לקחת על עצמו , אחרת, זוהי קרקע לקונפליקט מתעורר במיוחד אם היה לזה גם רקע בעבר, קונפליקטים שלא נפתרו ולא טופלו אלא נשארו חתומים ילכו ויתעצמו עם השנים. תופעת ה'פנקסנות' מתעוררת.
בתקופה זו יש גם צרכים המתעוררים אצל ההורים המבוגרים. הם המזדקנים, והפורש שנותר עם הרבה זמן פנוי עקב הפרישה – מוצא עצמו נשאב גם לתפקיד הזה. לעיתים יש ציפיות גלויות ובלתי גלויות מצד האחים האחרים שרואים בזמן הפנוי של הפורש 'הזדמנות נהדרת' להפוך למטפלים של ההורים.
מה עושים?
כדאי לעשות סדר מחדש.
יש להתחיל בשיחה, בהעלאת החששות, הרצונות, ההסכמות והאי הסכמות. יש לגעת בעצב החשוף לדבר יחדיו על תחושות העצמאות מול השיתוף, המרחב הפרטי מול המרחב הזוגי והמשפחתי, הרצון לצאת מהמסגרת או להיכנס אליה יותר, החלומות המשותפים.
יש לבנות הסכמים חדשים באשר להתנהלות העתידית.
אפילו – לבנות חזון משותף לזוגיות בגמלאות, להגדיר מטרות ויעדים, להגדיר גבולות, לדבר גם עם הילדים, להסביר להם על המצב החדש לרתום אותם למצב החדש, לא להעלים מהם את כל הפרטים, לשתף אותם כיון שגם הם דואגים בין אם משתפים אותם ובין אם לא. עליהם לדעת שההורים בשליטה ויודעים מה לעשות עם עצמם בתקופה הזו.
עליכם לדעת שיש פה גם הזדמנות נהדרת ליצור את התא המשפחתי מחדש, זה דורש אמנם הסתגלות, זה דורש שימת לב אחרת, שה דורש שינוי באורחות החיים שגם ככה משתנים אבל כשהמטרה היא יצירת חיים משותפים לעתיד לבוא ודגש על הביחד כמו גם על הלחוד – כמו כן – יצירת שפה חדשה במציאות משתנה והיכולת לדעת שאנחנו רוצים ליצור את זה ולא נמנעים – אלו מאפשרים בעתיד את הזוגיות והמשפחתיות האולטימטיביים
דוגמאות (השמות בדויים, כמובן)
דן , בן 52 אב ל 5 ילדים בגילאים שונים החל מפעוט בן 4 ועד למבוגר בן ה- 25. דן פרש לאחר 28 שנים בארגון שלו ותפקידי הניהול הרבים הכריחו אותו להיות הרבה מחוץ לבית כך שנטל גידול הילדים היה מנת חלקה של אשתו.
דן מבקש למצוא קריירה חדשה אך אשתו שממשיכה לעבוד מבקשת ממנו לקיים את מרבית עבודות הבית וגם לדאוג לקחת את הילדים הקטנים מבית הספר ולחוגים השונים.
דן חש שאין לו זמן לעצמו ועליו למלא אחר בקשות אשתו כיון שהיא 'מנגנת' לו על היעדרותו בעבר מהבית ומנטל גידול הילדים – כעת היא רוצה לממש עצמה ועליו מוטל נטל הטיפול בבית, במיוחד בילדים הצעירים.
או -
יעל, בת 58 וסבתא לתינוקת חמודה בת כמה חודשים. יעל גרה במרכז, בתה בדרום והוריה הסיעודיים בחיפה. כעת, משפרשה, יעל על המסלול שבין דרום לצפון, ואיננה מסוגלת כלל להקדיש מחשבה וזמן לעצמה. יעל , גרושה ומעוניינת גם בזוגיות חדשה.
ואחרון,
אבי, בן 59 פרש לפני כמה חודשים וחושב לעזוב את אשתו ב 15 השנים האחרונות . אשתו פרשה לפני 3 שנים בגיל 52 ומזה שנתיים מנסה לבנות עסק עצמאי משלה.
השהייה בבית יצרה חיכוכים בעיקר סביב שהיית האם הסיעודית שלה בביתם ואבי חש שתשומת הלב שלה מופנית יותר אל האמא ואל עבודתה מאשר אליו. הוא חש נעלב ונפגע .
אלו הן 3 דוגמאות מני רבות המציגות את השינויים והטלטלה שהמשפחות עוברות.
חלק מהאירועים היו נמנעים לו בני הזוג היו משכילים להיעזר באנשי מקצוע מתאימים על מנת להתכונן לשלב הזה בחייהם, ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.
